החלטה בתיק ע"מ 2544/09

כתב האישום נגד המשיב מייחס לו עבירות של חברות פעילות בארגון הכותלא אלאיסלמיה, נשיאת משרה בארגון, נוכחות באסיפה של הארגון וביצוע שירות עבור ארגון זה משנת 2005 ועד לשנת 2009. יש לומר כי התשתית העובדתית מצביעה על פעילות במהלך השנים 2005-2006, ועל פעילות נוספת במהלך שנת 2009, מבלי שישנן ראיות באשר לפעילות המשיב בתקופת הביניים.

בית משפט קמא סבר כי יש לשחרר את המשיב בערובה ובתנאים נוספים, אולם נימוקי ההחלטה אינם מפורטים.

טיעוני הצדדים

התביעה הצבאית טענה כי בהחלטתו שגה בית המשפט, כיוון שהתשתית הראייתית הקיימת מלמדת על כך שהמשיב זוהה כנדרש כמי שביצע לכאורה את אותן הפעילויות המיוחסות לו בכתב האישום. במקרה זה, הפעילות האחרונה, שהתבצעה באפריל 2009 זמן קצר לפני מעצרו, מלמדת כי המשיך בחברותו בארגון הכותלא אלאיסלמיה לאורך כל תקופת לימודיו באוניברסיטה.

סניגורו של המשיב טען כי במקרה זה התשתית הראייתית עליה נסמכת התביעה הינה תשתית חסרה, ישנו קושי בזיהויו של המשיב כאדם אליו מתייחסים המפלילים, ובכל מקרה לא ניתן להסיק כי המשיך את חברותו בארגון הכותלא אלאיסלמיה. בנוסף, נטען כי רשויות החקירה נקטו במקרה זה שיהוי, שכן במהלך שנת 2007 נערכה שיחה בין רכז שב"כ למשיב, במסגרתה הוזכרה עדותו של מחמד חטיב המתארת את פעילותו בארגון הכותלא אלאיסלמיה, ורשויות החקירה בחרו שלא לנקוט בכל אמצעי חקירה נגדו. כמו כן נטען כי המשיב סיים את לימודיו, ועל כן, ומכיוון שהוא נושא תעודת זהות ישראלית ואינו מתגורר באזור, ניתן להסתפק בחלופת מעצר אשר תבטיח את התייצבותו למשפטו.

ראיות לכאורה

האמרה הראשונה בעניינו של המשיב נגבתה בשנת 2007, והיא של מחמד חטיב, המזכיר אדם בשם "שאדי אלעמור", בן 22, סטודנט לאנגלית מחברון, שפעל במסגרת הכותלא אלאיסלמיה. אין הוא מזכיר פרטים נוספים. אין ספק, ולא היה חולק על כך, שאין באמרה זו כדי להוות ראיה ברורה נגד המשיב, בייחוד ששמו הפרטי של המשיב הינו קאהר והוא סטודנט לשפה הערבית ולא לשפה האנגלית.

כתב האישום מבוסס על אמרות של שניים אחרים - טלאל נג'אר וטארק עטאיה - שאמרותיהם נגבו לאחרונה. טלאל מזכיר אדם בשם שאדי אלעמור, בן 23, נושא תעודת זהות ישראלית, כמי שהיה סטודנט לערבית באוניברסיטת ביר זית, ופעל בשנים 2005-2006 במסגרת ארגון הכותלא אלאיסלמיה באוניברסיטה. טלאל מציין כי הוא עצמו הפסיק כל קשר לארגון במהלך שנת 2006. יש לומר כי אף שהוצגו לו תמונות של אנשים רבים אותם הזכיר באמרתו, זיהה את חלקם הקטן. המשיב לא זוהה על ידו אף שהוצגה לו תמונתו.

טארק מציין כי שאדי אלעמור, סטודנט לערבית, פעל במסגרת הארגון במהלך אפריל 2009. טארק מזהה את המשיב בתמונה, ומציין כי הוא שאדי אלעמור אותו הזכיר בעדותו.

דומני כי הפרטים שמסרו טלאל וטארק, בדבר היותו סטודנט לערבית, גילו המשוער, היותו נושא תעודת זהות ישראלית, וכמובן זיהויו בתמונה בידי טארק, מצביעים על המשיב באופן ברור כמי שנטל חלק באותה פעילות. שילוב הפרטים בהם מדובר, ובכלל זה אזכור נשיאת תעודת הזהות הישראלית שהינה יחסית ייחודית, בצירוף הזיהוי בתמונה מצידו של טארק, מלמדים כי הם מדברים על המשיב ולא על אדם אחר, וכי המשיב מוכר באוניברסיטה בשם שאדי ולא בשם קאהר.

נטען כי אין להסיק את המשך חברותו ופעילותו של המשיב בארגון שכן מאז שנת 2006 חלף זמן רב. אמנם בהתאם להלכת קוואסמה (עד"י 56/00), ככל שחולף זמן רב יותר ממועד הפעילות האחרונה, כך יקשה על התביעה להוכיח כי נאשם ממשיך בחברותו. יחד עם זאת, במקרה זה כלל איננו נזקקים לחזקה, שכן קיימות ראיות לכאורה כי המשיב לא רק שלא הפסיק את חברותו ופעילותו, אלא פעל בשנת 2009, זמן קצר לפני מעצרו. נדמה כי פעילות אחרונה זו מלמדת יותר מכל על כך שהמשיב לא נטש את חברותו ופעילותו בארגון.

המסקנה מעובדות אלה הינה לפיכך, שיש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב.

עילת מעצר

מי שפעיל במסגרת ארגון כגון הכותלא אלאיסלמיה, שהינו הארגון הסטודנטיאלי של החמאס, מעיד בכך על מסוכנותו. קל וחומר, כאשר מועד פעילותו האחרונה היה זמן קצר טרם מעצרו.

ב"כ המשיב ציין כי המדובר באדם בעל תעודת זהות ישראלית, המתגורר ברגיל בישראל, וסיים את לימודיו באוניברסיטה. לפיכך, לטעמו, אין מדובר במי שנשקפת ממנו מסוכנות עדכנית כלפי ביטחון האזור, או חשש להימלטות מאימת הדין.

אינני שותף לדעה זו. עובדת היותו נושא תעודת זהות ישראלית אינה נסיבה מקילה, ואין בה ללמד כשלעצמה על העדר מסוכנות מצידו של המשיב. נהפוך הוא, עובדת נשיאת תעודת הזהות הישראלית יכולה רק להקל על המשיב לנוע בחופשיות ברחבי האזור.

ב"כ המשיב ציין כי במקרה זה ישנו בנוסף שיהוי ניכר בפעולת רשויות החקירה. נטען כי במהלך שנת 2007 שוחח המשיב עם רכז שב"כ, נאמר לו כי יש בידי השב"כ את עדותו של מחמד חטיב וידוע כי היא מתייחסת אליו. הסניגור טען כי הדבר מלמד שהשב"כ ידע כי המשיב פעיל בארגון הכותלא אלאיסלמיה, ובכל זאת בחר שלא לעשות דבר, לא זימן את המשיב לחקירה או נקט בפעולות אחרות, דבר המלמד על כך שהרשויות סברו כי המשיב לא מסוכן.

לבקשתי, ערכה התביעה בירור באשר לטענת ההגנה בהקשר זה. התביעה אישרה כי אכן הייתה שיחה בין המשיב לבין רכז שב"כ בשנת 2007, אולם בניגוד לטענת ההגנה, לא דובר בשיחה עם המשיב כלל על ארגון הכותלא אלאיסלמיה ונושא זה לא עלה, ולא הוזכרה עדותו של מחמד חטיב או תוכנה. התביעה הוסיפה והדגישה כי באותה עת, כלל לא ניתן היה להסתמך על אמרתו של מחמד חטיב לצורך נקיטת אמצעים משפטים לאור הפרטים החסרים והלא מדויקים המופיעים באותה אמרה.

בשלב הלכאורי בו אנו נמצאים כעת, ולאור תשובת התביעה באשר לטענת ההגנה, לא ניתן לומר כי המשיב הוזהר על פעילותו בארגון הכותלא אלאיסלמיה או כי נאמר לו שהרשויות מודעות לפעילותו. כמו כן, וכפי שציינתי לעיל, אמרתו של מחמד חטיב שניתנה בשנת 2007 הינה חסרה וכוללת פרטים שגויים ביחס למשיב, כך שלא ניתן לומר שרשויות החקירה יכלו לנקוט בצעדים חקירתיים גלויים נגדו.